אני בלופ של הרהורים לגבי "אני".
אני זה אני, ואני חלק מהרבה אניים שמה שלא מייחד אותי מהם
היא העובדה שאני לא רוצה להיות כמוהם; או פשוט יודעת שאני לא.
אני מניחה שבלי או עם להתפלצן אפשר לקרוא לזה אינדיבידואליזם;
תכונת על שהופכת אותי לאחת עם אג'נדה אוטונומית ובלתי תלויה בכל מי שסביבי,
מסוגלת לצעוד בדיזינגוף עם האמת הפנימית שלי
כשכל אות לחוסר הסכמה והבנה רק מאשרת את הקיום הייחודי שלי.
אני שונה משמע אני קיים או משו כזה.
אני מוציאה לא מעט כסף על המראה הייחודי והלא מתאמץ שלי
כי הי קשה מאוד עד לא אפשרי- להעביר לזה שחולף על פניי
את כל הייחודיות הפנימית שלי בבת אחת.
אני גם לא רוצה להעמיס- בכל זאת אנחנו לא מכירים;
חוצמזה ג'קט העור הסינתטי שלי דווקא עושה ת'עבודה לא רע.
אז למה לופ?
זאת אני שלא כמו כולם, בזה לעדר, תמיד בהכרה, אדונית לגורלי: דקה לפני מהפכה(!):
מתאמצת לפני שיוצאת מהבית, חושבת פעמיים לפני כל מילה,
ודופקת חשבון לפרשנות שטחית מהסביבה.
האגואיזם המקודש שלי, סליחה- האינדיווידואליזם שלי,
מחפש כל הזמן את המפגש עם חבריי לשבט.
אז מה???...
פתאום אני מבינה שאין שני דברים קשורים ותלויים יותר אחד בשני
אני זה אני, ואני חלק מהרבה אניים שמה שלא מייחד אותי מהם
היא העובדה שאני לא רוצה להיות כמוהם; או פשוט יודעת שאני לא.
אני מניחה שבלי או עם להתפלצן אפשר לקרוא לזה אינדיבידואליזם;
תכונת על שהופכת אותי לאחת עם אג'נדה אוטונומית ובלתי תלויה בכל מי שסביבי,
מסוגלת לצעוד בדיזינגוף עם האמת הפנימית שלי
כשכל אות לחוסר הסכמה והבנה רק מאשרת את הקיום הייחודי שלי.
אני שונה משמע אני קיים או משו כזה.
אני מוציאה לא מעט כסף על המראה הייחודי והלא מתאמץ שלי
כי הי קשה מאוד עד לא אפשרי- להעביר לזה שחולף על פניי
את כל הייחודיות הפנימית שלי בבת אחת.
אני גם לא רוצה להעמיס- בכל זאת אנחנו לא מכירים;
חוצמזה ג'קט העור הסינתטי שלי דווקא עושה ת'עבודה לא רע.
אז למה לופ?
זאת אני שלא כמו כולם, בזה לעדר, תמיד בהכרה, אדונית לגורלי: דקה לפני מהפכה(!):
מתאמצת לפני שיוצאת מהבית, חושבת פעמיים לפני כל מילה,
ודופקת חשבון לפרשנות שטחית מהסביבה.
האגואיזם המקודש שלי, סליחה- האינדיווידואליזם שלי,
מחפש כל הזמן את המפגש עם חבריי לשבט.
אז מה???...
פתאום אני מבינה שאין שני דברים קשורים ותלויים יותר אחד בשני
מאשר אינדיבידואליזם מתבדל (כביכול) והחברה עצמה שכך נדמה- כנגדה הוא ניצב.
חוץ מהתובנה המתבקשת למדי- שאינדיבידואליזם הוא ביחס למשהו
ושמכורך קיומו של המשהו הזה (כל שאר העולם בעצם),
ישנו גם מה שמנוגד לו, קיים פה מימד נוסף.
יופיה של הייחודיות האנושית- אישית, אינה בהתבדלות חסרת מעצורים
אלא כך נראה לי, בקשר החזק שלה לבני אדם סביבי, ביחסי גומלין.
אולי ישנו ערך כלשהו, אבל אין משמעות: לחדשנות, מקוריות או כל גילוי ייחודי שלא יהיה
כשהוא ניצב בחסותה של בדלנות.
האינדיבידואליזם שמכוח ההרגל נקשר בעמימות ומסתורין, הגדרה שמצהירה על ה"אני"
כ"אני" שהוא לא "אתם", פתאום נראה לי חסר דבר מאוד משמעותי.
לא כל כך אוהבת את המילה הזאת אבל לא מוצאת משהו מתאים יותר: זאת אחריות.
המימוש לא יכול להתבסס על קיומו של גבול דמיוני תמידי והצהרות של שוני.
סליחה על הקלישאה אבל נראה לי ש"אני" עם ערך זה "אני" מודע ומחובר לסביבה, אחראי נגיד...
עם הבנה שלמעשים, למילים, למחשבות ולהגיגים הייחודיים לי יש השפעה בעולם החיצון
מחלון של מגדל מתבדל וגבוה, איש למטה לא שומע ותמיד הדפים מתפזרים ונעלמים ברוח.
האומץ להופיע עם כל החבילה שלי לצד "אניים" עם חבילות משלהם זה יותר ייחודי
וגם אין רוח..
חוץ מהתובנה המתבקשת למדי- שאינדיבידואליזם הוא ביחס למשהו
ושמכורך קיומו של המשהו הזה (כל שאר העולם בעצם),
ישנו גם מה שמנוגד לו, קיים פה מימד נוסף.
יופיה של הייחודיות האנושית- אישית, אינה בהתבדלות חסרת מעצורים
אלא כך נראה לי, בקשר החזק שלה לבני אדם סביבי, ביחסי גומלין.
אולי ישנו ערך כלשהו, אבל אין משמעות: לחדשנות, מקוריות או כל גילוי ייחודי שלא יהיה
כשהוא ניצב בחסותה של בדלנות.
האינדיבידואליזם שמכוח ההרגל נקשר בעמימות ומסתורין, הגדרה שמצהירה על ה"אני"
כ"אני" שהוא לא "אתם", פתאום נראה לי חסר דבר מאוד משמעותי.
לא כל כך אוהבת את המילה הזאת אבל לא מוצאת משהו מתאים יותר: זאת אחריות.
המימוש לא יכול להתבסס על קיומו של גבול דמיוני תמידי והצהרות של שוני.
סליחה על הקלישאה אבל נראה לי ש"אני" עם ערך זה "אני" מודע ומחובר לסביבה, אחראי נגיד...
עם הבנה שלמעשים, למילים, למחשבות ולהגיגים הייחודיים לי יש השפעה בעולם החיצון
מחלון של מגדל מתבדל וגבוה, איש למטה לא שומע ותמיד הדפים מתפזרים ונעלמים ברוח.
האומץ להופיע עם כל החבילה שלי לצד "אניים" עם חבילות משלהם זה יותר ייחודי
וגם אין רוח..
